תגובות ילדים לפרידה

הורים רבים העומדים בפני פרידה, עסוקים מאוד בהשלכותיה המיידיות והעתידיות על ילדיהם.

כיום אנו יודעים להגיד כי תגובות ילדים לפרידה אינן בהכרח תגובות "מיידיות" שניתן "לראות בשטח", והשלכות הפרידה יכולות להיות ארוכות טווח ולעיתים אף חבויות וסמויות מן העין.

הורים רבים שאנו פוגשות עסוקים מאוד גם בתגובה הראשונית בטווח הקצר של ילדיהם למשמע הבשורה על הפרידה, אך גם תוהים כיצד הפרידה תעצב את האישיות של ילדיהם בטווח הארוך.

במאמר הנוכחי נעסוק בתגובות לפרידה, שלרוב יופיעו בטווח הקצר (יחסית )שלאחריה. מחקרים מראים שגורמים רבים קובעים את תגובותיו של הילד לגירושין. חלקם מוטבעים ואינם ניתנים לשינוי, כגון גילו של הילד בזמן הגירושין, מינו ואופיו של הילד.

ישנם עם זאת גורמים אחרים שכן ניתנים לשליטה. והשליטה בגורמים אלה נמצאת בין היתר בידיהם של הורי הילד. תגובות ארוכות טווח לפרידה תלויות בגורמים רבים, ביניהם הדרך בה ההורים יבחרו להתמודד עם התגובות שיופיעו בטווח הקצר.

כושרם של ההורים להמשיך את שיתוף הפעולה ביניהם לטובת הילדים והתמיכה שניתנת להם מול האובדן שהם חווים, יפחיתו את הסיכון לנזקים שיגרמו לילדים בטווח הקצר והארוך.

להלן תגובות אפשריות של ילדים לפרידה, על פי חלוקה (גסה) לפי גילאים.

חשוב מאוד ששני ההורים יקדישו את מלוא תשומת הלב לילדיהם ויגייסו גם דמויות משמעותיות נוספות (משפחה מורחבת, צוות חינוכי, גורמים רפואיים ורגשיים המטפלים בילדים באופן קבוע) שיוכלו לשים לב לשינויים האפשריים בהתנהגות הילדים.

0-3:

• תינוקות אינם יכולים להבין את הפרידה באופן שכלתני, אך הם מגיבים בחוסר שקט ורגישות יתר למתח שהם חשים אצל הוריהם. הקושי להכיל את השינוי יכול לעורר את מערכת הסטרס הפנימית שלהם, מה שעלול לגרור בכי ותלות מחד, או חשש מאחד ההורים מאידך

• בגילאים אלו הקשיים ניכרים דרך הגוף, מה שיתבטא בהשפעה על הצרכים, שינה, אכילה, או קשיי גמילה

3-6:

• חוששים מאבדן קשר עם ההורים ועלולים להגיב בבהלה, עצב, נסיגה בהתנהגותם (ריגרסיה), חרדת נטישה, מבוכה, בלבול ותחושת אובדן. במקביל, עלולים להגיב בהתפרצויות כעס ותוקפנות, ולסבול מחלומות וביעותים

• בגיל זה לילדים ישנה נטייה להאשים את עצמם ביחס לפרידה ("התנהגתי לא יפה", "בגללי ההורים נפרדים", "לא אוהבים אותי עוד")

• מפתחים פנטזיות בקשר לאיחוד מחדש של ההורים

6-8:

• בגיל זה החשיבה ה"מוסרית" כבר מפותחת, מה שגורם לילדים להיות יותר שיפוטיים כלפי הוריהם ו"לחפש אשמים" לפרידה

• נוטים לבטא כאב, געגוע לבית קודם או להורה שעזב את הבית. עלולים לרצות להחזיר את הוריהם להיות יחד ומשלא מצליחים- חשים עצב, קיפוח וצורך בפיצוי (לא פעם חומרי)

• ילדים רבים עלולים לחוות נסיגה בלימודים, ולהתמודד עם קשיים חברתיים סביב תקופת הפירוד. בנים לרוב יגיבו ב"בעיות התנהגות", ואילו בנות יבטאו יותר עצב

• ילדים בגיל זה עלולים להישאב לעימות בין הוריהם, ולהתמודד עם נאמנות כפולה והעברת מסרים בין ההורים מתוך ניסיון לקחת אחריות על המצב

9-12:

• בגילאים אלו ילדים נוטים להיות מאוד שיפוטיים, ולכן רבים מהם "מחליטים" מי מההורים "צודק" ועלולים לכרות ברית עם אחד מההורים כנגד ההורה השני

• עלולים לחוות כעס, עצב, כאב ותחושת חוסר אונים לנוכח הפרידה

• ניסיונם להבין את הגירושין עלול לגרום להם להגיב בלקיחת אחריות יתר על עצמם ולתפוס "תפקידים הוריים"

• לעיתים יכולה להתערער תחושת הזהות של הילדים ואף יתעוררו קשיים גופניים ופיזיים. בנוסף עלולה להיות נסיגה לימודית ואף במקרי קיצון תחילתה של התנהגות סיכונית לא מבוקרת.

13-18:

• ללא קשר לגירושין, גיל ההתבגרות מורכב בפני עצמו. במקרים רבים הוא מאופיין בחוסר יציבות שמקשה עוד יותר להתמודד עם הפרידה. בני נוער בגילאים אלו מבולבלים ומבלבלים- מחד מפתחים עצמאות ולוקחים על עצמם יותר אחריות, מאידך זקוקים לתמיכה, אישור והכוונה משום שבמקרים רבים יסתובבו עם קשיים ובלבול.

• עלולים לחוש תחושת אובדן ובדידות, אבל, כעס ונאמנויות מתנגשות בין הוריהם ואף להתרחק מהם.

• ילדים בגיל אלו עלולים להגיב בבעיות התנהגות, דיכאון, ונטייה מוגברת להתנהגות סיכונית בלתי מבוקרת המערבת חומרים מסוכנים. כמו כן תיתכן התנהגות מינית מוקדמת ולא אחראית.

• בגילאים אלו גובר הסיכון שההורים "יפלו בפח" ויחושו שהילדים "לא צריכים או רוצים אותם", בעוד שבפועל ישנו צורך רב בתמיכה, הכוונה ושימת לב לניואנסים גם בגיל זה.